החלטה בתיק עמ"מ 9/01

רקע

ביום 5.3.01 חתם תא"ל בני גנץ, מפקד צבאי לאזור יהודה והשומרון, על צו מעצר מנהלי המורה לעצור את נצר סלימאן מוחמד עבדאללה, תושב דיר-בלוט כבן 33 (להלן: "המערער"), ולהחזיקו במעצר במתקן כליאה מגידו לתקופה של 4 חודשים בגין "היותו מעורב בפעילות הפוגעת בבטחון האזור".

כמתחייב, הובא המערער בפני שופט משפטאי (רס"ן אדריאן אגסי) עוד ביום 12.3.01, וביום 15.3.01 אישר השופט הנכבד את הצו לעיצומו ולתקופה הנקובה בו. בהחלטתו קבע השופט כי שוכנע שהצו הוצא מטעמי בטחון החלטיים, כי מבוסס הוא על חומר מודיעיני מהימן המצביע באופן ברור על הסכנה הצפויה מהמערער וכי תקופת המעצר עליה ציווה המפקד הצבאי הינה סבירה ומידתית בנסיבות העניין.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

ראשית דבר

כבר בפתח הדברים ראוי לציין כי המערער נעצר עוד ביום 28.12.00 בחשד לביצוע עבירות שונות נגד בטחון האזור. עבירות אלה כללו, בין היתר, פעילות בזרוע הצבאית של החמאס, ביצוע אימוני נשק, הכנה והנחת מטעני חבלה באזור כפרו וחקירת חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל ותקיפתם. מעצרו הוארך פעם אחר פעם, אך חקירתו הממושכת, אשר נמשכה לא פחות מ-67 ימים, לא הביאה לביסוס החשדות שעלו נגדו, כך לפחות במידה הנדרשת במשפט פלילי. בערר שהוגש לביהמ"ש הצבאי לערעורים בעניינו של המערער (ע"מ איו"ש 12/01) קבעתי, ביום 19.2.01, לאחר התלבטות לא קלה, שלא להתערב בהחלטת ביהמ"ש בערכאה הראשונה אשר האריך מעצרו, אך יחד עם זאת מצאתי לקבוע  -

"כי אם בתום תקופת המעצר הנוכחית לא יהיה בידי גורמי החקירה להציג בפני ביהמ"ש חומר מגובש אשר יהיה בו  להוביל להגשת כתב אישום, לא יהיה עוד מקום להמשך מעצרו של העורר."

מסתבר כי חקירת המערער לא הביאה להגשת כתב אישום בחשדות שעלו נגדו, ובהתאם להחלטת ביהמ"ש בערר לא ניתן היה לשוב ולבקש את הארכת מעצרו. חרף זאת היו גורמי הבטחון בדעה כי לא ניתן לאפשר למערער להתהלך חופשי, בהיותו ממשיך להוות סכנה לבטחון האזור, ולפיכך המליצו הם בפני המפקד הצבאי לעוצרו במעצר מנהלי. כאמור, המפקד הצבאי שוכנע בדבר נחיצות המעצר המנהלי וחתם על הצו נשוא הערעור.

לשם הזהירות רק אוסיף כי עוד בטרם הדיון בערעור זה הצעתי לצדדים כי אפסול עצמי מלדון בערעור זה, לאור העובדה כי דנתי בעררו של המערער, אולם משאלה הודיעו כי אין הם רואים בכך כל פגם, ומשגדר השיקולים המצדיקים מעצר לצורכי חקירה שונים בתכלית מאלה המצדיקים מעצר מנהלי, החלטתי כי אין מניעה שאמשיך ואדון בערעור זה.